ביטוח רכב
ככל שזה נוגע לרכבים פרטיים, ישנם שלושה סוגי ביטוח רכב עיקריים - ביטוח מקיף, ביטוח צד גימל וביטוח "חובה".
ביטוח מקיף
ביטוח מקיף - כשמו כן הוא. ביטוח זה כולל כיסויים לגניבה, לנזקי תאונות, שריפות, הצפות, נזקים לרכוש צד שלישי (רכבים אחרים, מבנים, תמרורים וכד'). הכיסוי מתייחס לנזקים כספיים ורכושיים בלבד, להבדיל מנזקי גוף.
הכיסוי הביטוחי אינו תלוי באחריותו/אשמתו של המשתמש ברכב, למעט מספר חריגים המאושרים בדין, כגון -
- תאונה במתכוון
- נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול
- נהיגה של נהג שאינו רשאי לנהוג ע"פ המוסכם בפוליסה (למשל - נהג צעיר, במידה ולא נתבקש כזה),
- גניבת רכב שלא ננעל או שלא הופעלו בו אמצעי שמירה והגנה אם הדבר מותנה בפוליסה (אזעקה/ אימובילייזר / איתוראן וכיו"ב).
למעט במקרים של אובדן גמור ("טוטאל לוס") או אובדן גמור "להלכה" (כלומר, הרחבת המונח "אובדן גמור" לנזק באחוז מינימלי מסויים ע"פ תנאי הפוליסה. ברוב המקרים מדובר על 50% עד 60% משווי הרכב במחירון המקובל של לוי יצחק),
השתתפות עצמית
הפעלת הפוליסה כפופה לתשלום דמי השתתפות עצמית או לניכוי סכום זה מהמגיע למבוטח מחברת הביטוח.במקרה של גניבת הרכב שלא נמצא תוך פרק זמן המוגדר בפוליסה (בד"כ 21-30 יום), ובמקרה של נזק המגיע כדי אובדן גמור (או אובדן גמור להלכה), פטור המבוטח מתשלום דמי השתתפות עצמית כלשהם.
במקרים אחרים, עשוי המבוטח לשלם דמי השתתפות עצמית מוגדלים, כגון במקרה של נהיגת נהג צעיר או נהג חדש, והכל בהתאם למותנה ולמצוין בפוליסה.
ביטוח צד ג (ביטוח צד גימל)
ביטוח זה מיועד לכסות אחריותו של המבוטח כלפי צד שלישי, כמפורט לעיל, ואינו כולל את יתר הכיסויים הכלולים ב"ביטוח מקיף", ועל פי רוב רלוונטי לרכבים שערכם הכספי מצומצם יחסית, ושבעליהם לא רואה כדאיות כלכלית לשלם בגינם עבור פוליסת "מקיף" שעלולה להיות יקרה יותר במאות אחוזים.
החסרון הבולט בפוליסה זו, לצד יתרון המחיר הזול שלה, הוא שהמבוטח לא נהנה מכיסוי לנזקיו העצמיים, הן במקרה של תאונה או נזק והן במקרה של גניבה, ולמעשה בעל הרכב נוטל על עצמו את הסיכון שבמקרה של נזק לרכבו הוא יספוג את ההשלכות. במקרים מסוימים, יוכל בעל רכב כזה לנסות ולתבוע את האחראי לנזקיו, אם יש כזה, אך זאת ללא הפעלת כיסוי ביטוחי, אלא בכוחות עצמו, ורק אם יצליח להוכיח כי זכאי לפיצוי מגורם שלישי (נהג רכב אחר שפגע בו, למשל) ומדובר בגוף שניתן לגבות ממנו בפועל את הכסף, ימצא ממי להיפרע בגין נזקיו, כולם או חלקם.
הערה - גם לביטוח מקיף וגם לביטוח צ"ג ניתן ונפוץ להוסיף כיסויים שונים, כגון - גרירה, שמשות, רכב חלופי, ושירותים שונים נוספים.
ביטוח חובה
גם שמו של ביטוח זה מעיד על מהותו. מדובר בביטוח מכוח החוק, כאשר הדין בישראל קובע כי אסור לעשות שימוש ברכב ללא ביטוח "חובה" תקף.
ביטוח זה מתייחס לכיסוי ביטוחי לנזקי גוף הנגרמים לנפגע בגופו משימוש ברכב.
מערכת הדינים והפסיקה בישראל מורכבת מאוד בתחום זה, וקיימים אלמנטים רבים ומגוונים הנוגעים לתחולת כיסוי ביטוחי זה, ולעצם הגדרתו של מקרה המהווה "תאונת דרכים" מבחינה משפטית. כל אירוע של פגיעה הנוגעת באורח כלשהו לרכב, דורשת בדיקה משפטית בידי עו"ד המומחה בתחום, על מנת לבחון האם מדובר ב"תאונת דרכים" אם לאו. למשל, ירידה מרכב ונפילה תוך כדי כך, תוכר כ"תאונת דרכים" במקרים רבים. כמו כן, אדם הנבהל מרכב חולף או מצפירת רכב, ייתכן וייחשב לנפגע ב"תאונת דרכים". דוגמא נוספת - אדם העוצר בצד הדרך להחליף גלגל עם תקר (פנצ'ר) ונפגע תוך כדי פעולה זו, ייחשב לנפגע ב"תאונת דרכים" ועוד ועוד. בביטוח חובה אין השתתפות עצמית כלשהי, ואין תקרת כיסוי ביטוחי, בניגוד לביטוחי הרכוש שביחס אליהם קובעת הפוליסה תקרות כיסוי כספיות. ככלל, בכל הקשור לנזקי גוף עקב תאונות דרכים, אין כל משמעות לשאלת האשם והאחריות לתאונה, ולמעשה כל נפגע זכאי לפיצוי אך ורק מהרכב בו נהג/נסע, גם אם הגורם האחראי לתאונה חיצוני לרכב זה. גם גובה הפיצוי לא מושפע באשמתו של אדם בגרימת התאונה.במקרה של הולך רגל, זכאי הוא לתבוע את הרכב ממנו נפגע, בין אם התאונה אירעה באשמת הולך הרגל ובין אם באשמת נהג הרכב. מי שנפגע בתאונת דרכים, בגופו (לרבות פגיעה נפשית), יכול וזכאי לקבל פיצוי בגין כך רק מאת מבטחת ה"חובה" של הרכב.
אין אפשרות, למעט מקרים נדירים ומיוחדים, לתבוע את האחראי לתאונה באופן אישי.
אין אפשרות לתבוע את הרשות המקומית / מע"צ / משטרת ישראל בשל תנאי השטח וכד'.
משיקולים מערכתיים שונים ובשל היות ביטוח החובה זול יחסית, קבע המחוקק פרמטרים שונים המגבילים את גובה הפיצויים להם זכאי נפגע תאונת דרכים, בהשוואה לנפגע מאירוע מזיק אחר (כגון, תאונת עבודה או תאונות אחרות), וזאת - הן בנוגע לתקרת הפיצוי עבור "כאב וסבל" (שלעתים מכונה "עגמת נפש" בקרב מי שאינו בקיא בתחום) המוגבלת כיום לתקרה של כ-160,000 ש"ח, ואשר נגזרת מגובה אחוזי הנכות הצמיתה (קרי - לצמיתות) עקב התאונה (למשל - 20% נכות צמיתה = כ-32,000 ש"ח), ממספר ימי האשפוז עקב התאונה (כל יום אשפוז, כ-320 ש"ח) ומגילו של הנפגע (כל נפגע מעל גיל 30 בעת התאונה, מקוזז לו אחוז אחד מהפיצוי בגין כל שנה מעבר לגיל 30), והן בנוגע לתקרת ההשתכרות הנלקחת בחשבון לצורך הפיצויים (העומדת על שילוש השכר הממוצע במשק, קרי - כ-25,000 ש"ח ברוטו כיום).
ישנם פרטים רבים הנוגעים לאופן חישוב הפיצויים, לאופן קביעת הנכות הצמיתה, להשפעת היותה של תאונת דרכים גם בגדר תאונת עבודה (הן תאונה שאירעה במהלך העבודה ממש, והן תאונה המתרחשת בדרך מהבית לעבודה או מהעבודה לבית), והדבר מצריך בדיקה פרטנית וייעוץ משפטי אישי לכל מקרה ומקרה. חשוב לציין כי במקרה ואדם נפגע בתאונת "פגע וברח" מרכב לא ידוע ו/או במקרה של פגיעת הולך רגל או נוסע מרכב ללא ביטוח מתאים בתוקף החל על אותו אירוע, קיים גוף סטטוטורי בשם "קרנית" המופקד על פיצוי הנפגע, כאשר הוא עומד במבחני הזכאות לכך, במקומה של חברת הביטוח. על מנת שתאונת הדרכים תכוסה ע"י חברת הביטוח שהוציאה את הפוליסה לאותו רכב, יש צורך לעמוד במספר תנאים, שהבסיסיים שבהם - תעודת ביטוח חובה משולמת לפני התאונה, שימוש כדין ברכב (להבדיל, למשל, מרכב גנוב), והיות הנהג בעל רשיון מתאים. כשם שאין משמעות לסוגיית האחריות לתאונה, מבחינת הפיצוי עבור נזקי גוף, כך גם אין כל משמעות או רלוונטיות לשאלת קיומו של רשיון רכב ("טסט") בתוקף, קיומה של התנהגות המנוגדת לחוקי התעבורה (נסיעה במהירות מופרזת או ברמזור אדום/ נסיעה ללא חגורת בטיחות / הסעת נוסעים במספר העולה על המותר וכד'), ולעניינים אלה תהיה השלכה במישור הפלילי-תעבורתי בלבד.
